ארי הוא ילד מטורקיה. יום אחד הוא קם בבוקר ואימו אומרת לו "ארי בוא אנחנו טסים לישראל, ארץ נפלאה, ארץ מולדתו של אביך".
ארי ענה לאימו "אבל אמא כל החברים שלי נמצאים בטורקיה ואני בכלל לא יודע לדבר בעברית".
אימו אומרת לו "לא נורא אתה תלמד, אבא רוצה לחזור למשפחה שלו ולחברים שלו. תעזור לנו עם המשימה ותבוא, הטיסה יוצאת מחר בבוקר. אתה לא תשמח לראות את סבא וסבתא?"
"אמא" אמר ארי "אבל אני כבר רואה את סבא וסבתא".
"מה?" אמרה אימו של ארי "ילדי אתה מכיר את סבך וסבתך, את ההורים שלי, לא את ההורים של אבא".
"למה אני צריך לפגוש אותם?" שאל ארי.
"כי הם הסבים שלך טיפשון ואני בטוחה שהם גם רוצים לפגוש אותך" אמרה אמו של ארי.
"אני לא רוצה לבוא!" אמר ארי. "אתה בא בלי שום שאלות!" ארי הולך לישון עצוב.
בבוקר ארי קם,התרחץ, צחצח את השיניים והתלבש. ומתיישב לאכול ארוחת בוקר.
"שלום ארי, בוקר טוב" אמר אביו. נו, "מתרגש?" מחכה בקוצר רוח לתשובתו החיובית של ארי.
ארי ענה: "לא, אני לא מתרגש! כי אם הסבים האלה חושבים שבשבילם אני אעזוב את החברים שלי, אז הם טועים!" אביו של ארי התעצב והשתדל להתעלם.
ארי הלך ליומו האחרון בבית הספר בטורקיה ונפרד מכולם מהחברים, מהחפצים ומהמורות. הוא ידע על האנטישמיות, ולכן הוא לא יכל לספר למורותיו ולחבריו לאן הוא טס.
כל היום חשב איך הוא יסתדר עם החברים החדשים שיהיו לו בישראל.
כל ילדי בית הספר והמורות הציקו לו ושאלו "לאן אתה טס? לאן אתה טס?", זה שיגע אותו אז הוא החליט להתקשר להוריו ולבקש מהם שיבואו לקחת אותו הביתה, שלא יגיד משהו בטעות שאסור לו להגיד, שקשור לישראל.
ארי בא הביתה וארז.
הוא התחיל לשמוח ולהתרגש מהטיסה. הוא חשב: לנסוע לארץ אחרת וואו איזה מעניין זה יהיה? ולא הפסיק לדמיין איך ארץ ישראל נראית.
אחרי שארז את המזוודות הלך לישון כדי שהזמן יעבור מהר.
עבר הלילה, ארי קם בדיוק מתי שרצה, ארבע שעות לפני הטיסה, הוא כל כך התרגש. הם נסעו כל המשפחה לשדה התעופה ובדרך דיברו מה הם הולכים לעשות שם. בשדה התעופה ארי כל כך התרגש שעקף את כולם בעליה למטוס.
כשהתיישבו במטוס ארי שאל "מתי נוחתים?" והוריו אמרו לו שזו טיסה קצרה ושכדאי לו לישון כדי להעביר את הזמן מהר. ישבו וישבו חיכו וחיכו ופתאום נשמעה קריאה: נחתנו בשלום ונשמעו מחיאות כפיים רבות. נא לרדת מהמטוס. ארי התרגש כל כך. אביו של ארי שמח מאוד שמצב רוחו השתפר מאז שענה לו בבוקר הקודם תשובה שלילית.
ארי משך את הוריו ואת המזוודות והלך הכי מהר שיכול, אבל לא רץ, כי ידע שזה לא מנומס לרוץ במטוס אבל היה לו חשוב לרדת ראשון. הם ירדו ואביו של ארי רץ מהר מהר להוריו שחיכו שם בשדה התעופה. ארי אמר לאמו: "אמא אף פעם לא ראיתי את אבא בוכה, אמא גם את בוכה, למה?"
"ילדי זה לא שקרה לי משהו רע או שאני עצובה, אלו דמעות של אושר".
הסבים של ארי התקדמו לעברו ולחשו לו בעברית "איזה ילד גדול ויפה אתה, בן כמה אתה?".
ארי לא ידע איך לענות להם כי לא הבין אותם והם לא הבינו אותו.
ארי קרא לאביו ושאל אותו למה הם התכוונו. "הם שאלו בן כמה אתה" אמר. "אה… אז תגיד להם שאני בן 9".
הייתה התרגשות גדולה.
כולם נסעו לביתם של הסבים באשדוד ובדרך ארי ראה כי ארץ ישראל יפיפייה. כשהגיעו לבניין ונכנסו למעלית נתקלו בילד ושמו יוגב. יוגב דיבר עם סבתו של ארי. ארי שאל את אביו מי זה ומה סבתא אומרת לו. "קוראים לילד יוגב והוא גר קומה מתחתינו. הוא רוצה להכיר אותך" ענה לו אביו.
"אז תגיד לו בעברית שאשמח להכיר אותו וגם להיות חבר שלו" אמר ארי.
אביו של ארי ענה ליוגב שארי ישמח להכיר אותו.
יוגב הציע שיפגשו בארבע אחר הצהריים, מכיוון שהוא נפגש עם שאר חבריו שגרים בבניין.
"הם נפגשים" אמר אביו של ארי
"מי נפגשים?" שאל ארי.
"כל הילדים שגרים בבניין נפגשים היום אחר הצהריים". אמר אביו
"אוקיי" אמר ארי מתרגש וחושש…
נעצרה המעלית ויוגב ירד מהמעלית ונופף לשלום ארי הבין ונופף חזרה. המעלית המשיכה לעלות והם והגיעו לקומה שגרים בה הסבים של ארי. ארי היה מותש מטיסה מטורקיה לישראל אז החליט ללכת לישון. הוריו של ארי גם ישנו צהריים למרות שישנו בטיסה וגם הסבים שלו הלכו לישון.
ארי קם ונזכר שקבע עם יוגב בארבע אז ירד לביתו של יוגב וראה שכולם כבר שם.
(כל ילדי הבניין) יוגב אמר סוף סוף הגעת ארי, שלא הבין מה אמרו.
יוגב שאל מה כל אחד הביא ושרואים היום סרט היו עוד שלושה ילדים חוץ מיוגב וארי הם היו חמישה.
יוגב אמר שהביא פופקורן, מוטי אמר שהביא שוקולד, דנה אמרה שהביאה מיץ תפוזים.
יוגב ניסה לתקשר עם ארי, וארי הבין שהיה צריך להביא משהו, הוא רץ הביתה והביא צנון.
כל הילדים היו בהלם וצחקו ארי הובך ונעלב כי הבין שצחקו עלי. הוא הפיל את הצנון על הרצפה וברח בבכי.
ארי נכנס הביתה וראה שכולם כבר התעוררו אימו של ארי אמרה "איפה היית? דאגנו כל כך"
"אתם לא זוכרים שקבעתי עם יוגב?" שאל ארי
"אה נכון"….. כולם אמרו
"ילדי מדוע אתה בוכה?" ארי סיפר להם את הסיפור עם הצנון: "אמרו לי להביא משהו אז הבאתי צנון" כמסורת של המשפחה בטורקיה כשבאים לביקור מביאים צנון.
אביו של ארי הבין הכל והוא וארי הלכו חזרה לביתו של יוגב, ואביו של ארי הסביר להם שזה מנהג המשפחה בטורקיה להביא צנון למי שבאים לבקר אצלו.
כל הילדים התנצלו וארי שמח והם היו החברים הכי טובים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה