קראתי 3 סיפורים של דורית אורגד: פגע וברח, קלקידן, ושבועת האדרה. הכי התחברתי לפגע וברח בגלל שמאשימים את ליאוניד במשהו שהוא לא עשה. למזלו בסוף מתקרבים לאמת שראובן הוא האשם האמיתי.
למרות שלא התחברתי לקלקידן מבחינת המצב שלו, אהבתי מאוד לקרוא את הספר הזה כי זה מראה על הקשיים האמיתיים של העולים החדשים. בנושא הזה אני אוהב להתעסק. בספר הייתה דוגמא מצוינת לאחד מהקשיים של העולים החדשים (ולפעמים גם הישנים) שאנשים מודעים לזה שהם לא מכירים את הדרך להשיג עבודה בישראל ומנצלים את זה. הם נותנים להם עבודה ואז משקרים להם ולוקחים להם את כל הכסף. אחרי שאתה נופל קורבן לפשע כזה, רוב הסיכויים הם שלא תמצא את הפושע. למזלו של קלקידן ומשפחתו, הם מצאו את דובי הפושע, אבל לא היה לו כסף להחזיר למשפחה של קלקידן.
קראתי שני סיפורים קצרים של דורית אורגד: "חולצה ירוקה בהירה"ו"בזוקה ובמבליק". פחות אהבתי את הסיפורים הקצרים כי כל העלילה שהסופרת רוצה להעביר נדחסת ב-7 עמודים בערך שזה פחות מפורט ומסביר על הדמויות. אני אוהב יותר לקרוא סיפור שלם עם עלילה שקל יותר להתחבר עליה. לסיפורים קשה להתחבר כי הם קצרים ועד שאתה מתחבר אליהם, הם נגמרים. בספרים, כשאתה מתחבר אליהם, יש עוד הרבה עמודים כי זה יותר מפורט. הסופר יודע שבספר הוא יכול לכתוב לאט, יש לו עוד זמן ומספיק עמודים.
עכשיו, כשכתבתי את הקטע הזה, שמת לב שלא קראתי הרבה ספרים אבל ממה שקראתי אני יודע לפרט ולהיכנס לפרטים הקטנים ביותר על הספר. זה מה שגרם לעבודה שלי לרצות אותי כל כך. לפי דעתי הייתי צריך לקרוא יותר כדי שתהיה לי עבודה טובה אפילו יותר מזו. לצערי אין לי זמן לקרוא ספרים עם כל השיעורים, החוגים והפעולות ביחד, זה מכסה לי כמעט את כל השבוע.
במהלך העבודה שמתי לב שמאוד השתפרתי מאז שנה שעברה. עכשיו אני כותב פסקה שלמה על כל דבר קטן ופעם הייתי כותב פסקה על ספר שלם ולא מפרט. היום אני יודע איך העבודה שלי הייתה נראית אם לא הייתי מפרט, היא הייתה נראית כאילו לא קראתי את הספר בכלל. זה מה שאני לא רוצה שיחשבו על העבודות שלי, שאני כותב אותם על ספר שבכלל לא קראתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה