ממו הוא נער יהודי, בן למשפחה שחיה בכפר אתיופי ליד העיר האתיופית גונדר. המשפחה מתכננת לעלות לארץ. בכפר של ממו, פועל מיסיון נוצרי, שעובדיו מנסים לגרום לנערים יהודים, כמו ממו, להפוך לנוצרים כמותם. כך הם מנסים ללחוץ על המשפחות היהודיות שיחליפו את דתן. בתגובה מחליטים הוריו של ממו לשלוח אותו אל אחותו הנשואה שגרה במקום אחר. מיד אחרי המסע הרגלי המפרך של ממו אל אחותו, מתחיל מסע הרבה יותר קשה וארוך - המסע אל ארץ ישראל.
כל הספר מסופר מנקודת המבט של ממו.
ממו הוא נער אתיופי, בעל צבע עור חום (כמו כל האתיופים), שיערו חום קצר ומתולתל.
ממו הוא נער כבן 14 בתחילת הסיפור וכבן 18 בסיום הסיפור. 18 הוא גיל שבו מתגייסים לצה"ל בישראל ואילו באתיופיה זהו גיל חתונה.
לממו יש ארבעה אחים ושתי אחיות: אחת קטנה ואחת גדולה ואחים תאומים קטנים ממנו. ביחד איתו בכפר חיים שלושה אחים קטנים ואילו אחותו הגדולה, שכבר נשואה, חייה בכפר אחר בשם שוהאדה. היא נשואה לדסטה ויש להם ילד בשם ברהנו.
מהכפר של ממו כל כמה שנים יוצאת משלחת לישראל. במשלחת יש מקומות מוגבלים ולכן אביו של ממו לא יצא עם שאר בני המשפחה. המשלחת אמורה להביא את האנשים עד גבול סודן ושם יבואו מטוסים ישראליים לקחת אותם.
בזמן המסע לישראל, אחיו של ממו טריקו חלה במחלה קשה ומת. מהצער הגדול על בנה, אמו של ממו גם מתה. כשהגיעו לגבול סודן תקפו אותם שודדים, ממו נאלץ לוותר על חלומו לעלות לארץ ישראל וחזר לכפר. אחיו איסאיס נשדד ונפצע קשה ורק לאחר כשנה הגיע לארץ ישראל לבית החולים. אחותו למלם וחברו של ממו אמבאו, הגיעו לארץ ישראל ושינו את שמותיהם: למלם הפכה ללימור ואמבאו הפך למנחם. מנחם, שהוא בן גילו של ממו, התגייס לצה"ל והתאבד מכיוון שלפני שהופרד מממו, ממו השביע אותו בשבועה עתיקה בשם "שבועת האדרה" שחייבה אותו לשמור על אחותו, למלם (לימור). אמבאו (מנחם) שלא יכל לצאת לחופשות, כי הוא לא קשור ללימור בקשר דם, הרגיש שאינו עומד בשבועה ואינו שומר עליה, ולכן התאבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה