"יפה,יפה מאוד הילה! אני גאה בך, כל הכבוד! אני בטוחה שתייצגי אותנו בכבוד בתחרות הריקוד. אל תשכחי להתאמן כל הזמן ולשמור על הגוף, התחרות בשבוע הבא,את זוכרת?"
"כן,כן,המורה. בטח שאני זוכרת. אני מבטיחה להתאמן כל יום ולשמור על הגוף שלי מכל משמר".
"ביי נתראה מחר…"
חזרתי הביתה ומהר התארגנתי כדי ללכת לחוות הסוסים שבה אני מתנדבת.
הגעתי לחווה, רחצתי את הסוסים ,האכלתי אותם ועליתי לרכב בשדה על הסוסה האהובה עלי ששמה "תות".
רכבתי ורכבתי ופתאום התחיל לרדת גשם. תות התרגשה מאוד, היא התחילה לדהור מהר מאוד עד שנפלתי ממנה וקיבלתי מכה רצינית ברגל. התחלתי לבכות כי הבנתי שעכשיו לא אוכל להשתתף בתחרות.
הגעתי הביתה, מלוכלכת מבוץ. התקלחתי ולבשתי את בגד הגוף, נעלתי את נעלי הריקוד, עשיתי קוקו ושמתי את מוזיקת הג'אז שלי. התחלתי לרקוד וראיתי שהכול בסדר ומאוד שמחתי.
עד שהגיע הסיבוב המאתגר בריקוד…
בסיבוב נפלתי על הרצפה וקיבלתי מכה בראש.
"אוף… צעקתי, דווקא אני?! אני חייבת לנסות עוד פעם".
בפעם השנייה הגיע הסיבוב ושוב נפלתי. ניסיתי עוד פעם ועוד פעם ונפלתי.
בפעם החמישית הצלחתי. צעקתי: "יש… אני מוכנה לתחרות הריקוד!" לבשתי פיג'מה והייתי מרוצה.
עבר שבוע ומצבה של הרגל השתפר עוד יותר!
השעה הייתה 15:30, יצאתי מהבית לאולם התחרות. כשהגעתי המורה שלי אמרה לי שהתחרות מתחילה עוד כעשר דקות אז עלי להתכונן!
הנה הגיע תורי,עליתי לבמה והתחלתי לרקוד. הכל היה בסדר והגיע הזמן לעשות הסיבוב. לקחתי תנופה ועשיתי את הסיבוב בהצלחה. כולם מחאו לי כפיים סוערות.
"בראבו…… בראבו……."
הייתי מרוצה כי ידעתי שהצלחתי.
אחרי כמה ריקודים הכריזו על הריקוד הטוב ביותר.
"במקום השלישי: דניאלה...
במקום השני: יהב...
ובמקום הראשון: הילה...
צרחתי "יש!! ……." הייתי מרוצה ושמחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה