לאחר שחזרתי מגונדר, ראיתי את אבא עומד מחוץ לטוקול שלנו ומוציא שקים גדולים מלאים אוכל, מים וכסף.
מיהרתי אליו, "השקים האלו נועדו למסע הארוך שצפוי לנו", אמר אבא.
מיד תקפה אותי התרגשות, כמוה לא חשתי כבר הרבה זמן, רצתי אל הטוקול של גרמאו, כשנכנסתי מצאתי רק את אסמרץ' מכינה אינג'יירה. סיפרתי לה את הבשורות, היא חיבקה אותי ונשקה לי, "אני לא יכולה לדמיין כמה אהיה מאושרת כשאראה את למלם שוב", אמרה אסמרץ' בשמחה.
מצאתי את גרמאו בנהר, הוא שחה וכיבס את בגדיו. כשבישרתי לו את הבשורות הוא צהל משמחה, השפריץ מים לכל עבר ומשך אותי לתוך המים, שמחנו ושחינו שעה שלמה.
בערב הגיעה שיירה קטנה לגונדר, היא מנתה לא יותר מ - 20 איש, אני וגרמאו התמקמנו במרכז השיירה, אסמרץ' רכבה על חמור ואנחנו הלכנו לצידה. ראש השיירה היה אבא מברתו.
כשהגענו למרכז הקליטה ופגשנו את למלם ואיסיאס סוף סוף הרגשתי גאווה, כל משפחתי התאחדה, הנותרים ממנה.
"לעולם לא נשכח את אימא, טריקו ואמבאו, וכמובן את הרגע הזה, הרגע המאושר בחיינו" אמר אבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה