אחרי מסיבת הסיום, גש אהוד אל יואב וסיפר לו מה קרה, מדוע הוא נתן לעוזי את המטוס.
''חיכיתי לעוזי אחרי הבית ספר, לא עד מאוחר'' אמר אהוד.
''ולא פחדת?'' שאל יואב.
''לא'' ענה אהוד.
''אני התחלתי לשמוע בקצה המסדרון צעדים מתקרבים אבל כל צעד נשמע אחרת'' סיפר אהוד.
''וואו, ממש מעניין'' אמר וביקש יואב מאהוד להמשיך לספר.
''זה היה עוזי'' אמר אהוד.
''אני רוצה לדבר איתך'' אמר עוזי.
''אני ראיתי שאתה לא כל כך עדין כפי שאתה נראה'' אמר עוזי.
צחקק אהוד והראה ביישנות.
''אני מבין אותך'' אמר עוזי, ''אתה לא מסכן'' אמר בטון מעודד. ''גם לי יש מגבלה'' סיפר עוזי.
''עוד בעודי נער בגדנ''ע לטייס, חליתי במחלה שהכריחה את הרופאים לכרות את רגלי'' סיפר עוזי.
''אני לא נשברתי מהמחלה וגם אתה לא צריך'' פנה עוזי לאהוד כשהוא מתחיל ללכת לכיוון סוף המסדרון.
''פששששש וואו !!!'' אמר יואב. ''כל הכבוד'' יואב שיבח את אהוד עם טפיחה על השכם. ''אני גאה בך'' הסתכל יואב על אהוד.
אמא של אהוד באה וחיבקה אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה