בעקבות הסיפור: "גם אהוד ברצים" - דורית אורגד
אמא אומרת לי שאנחנו עומדים לאמץ לי אח ושאני אצטרך להתנהג אליו בכבוד.
אני שואל את אמא "מתי הוא יגיע?" ואמא אומרת לי שהוא יגיע עם אבא היום, כשאבא יחזור מהעבודה. היא מסבירה שבינתיים נצטרך לסדר את הבית. "בסדר" אני עונה לה.
אמא ואני מסדרים את הבית ואני אומר לאמא שהבית יותר מסודר מהיום הראשון שלנו בו.
כבר ערב והם לא מגיעים. אני אומר לאמא ואמא עונה לי שהם יגיעו בקרוב.
פתאום אנחנו שומעים דפיקה בדלת, אמא אומרת לי שזה הם. אני פותח את הדלת ורואה ילד, בגילי, בכיתה ה אבל נמוך וקצת שמן. אבא אומר לי: "תגיד שלום לשמוליק" ואני אומר לו שלום. הוא מנפנף לי בידו הגדולה באופן מפתיע.
שמוליק בא אלינו מפתח תקווה, שזה שעתיים נסיעה עד לנהריה שבה אנחנו גרים. הוא צריך לנוח.
כעבור יום אני שואל את אמא: "מתי שמוליק יתעורר? הוא ישן כבר 18 שעות". פתאום שמוליק מתעורר ואני שואל אותו אם הוא רוצה לשחק איתי בכדורגל. הוא מסמן לי בראשו שלא.
מאוחר יותר, אני אומר לאמא שכבר לילה והוא כל היום ראה טלוויזיה ולא דיבר. בסוף אמא אומרת לי שהיגיע הזמן שאני אדע, ואני שואל אותה: "אדע מה?". היא מבקשת ממני לא לכעוס עליה ושאלתי אותה: "למה לי לכעוס עליך?". בסוף היא מסבירה לי כי שמוליק אילם.
הסיפור הכי טוב שקראתי !!!!!!!!!!!
השבמחק