24.12.2014

משלושה יוצא אחד דורית אורגד - כתב: פלג

דו שיח בין אורנה, המורה של ירון, לבין ירון

ירון הוא אחד משלישיית אחים: ירון, שובל (בת) וכרמל (בן). ירון תלמיד מצויין, אבל בשנת הלימודים החדשה פתאום הגיעה מורה חדשה, שנטפלת אליו ומלחיצה אותו. מחברת החשבון של ירון נעלמה, והיא לא האמינה לו. בתגובה היא הענישה אותו להישאר בהפסקה ולפתור שוב את התרגילים שכבר פתר (במחברת שאבדה). ירון לא הבין איך נעלמה המחברת ולאן. ברגע מסויים הוא מצא אותה אבל עם הדפים (שעליהם היו התרגילים) תלושים. בעקבות התחושה של ירון שהמורה לא מאמינה לו הוא נפגע מאוד

ירון: "את מעצבנת בטירוף, לא מקשיבה וסתם מעליבה!"
המורה אורנה: "ואתה ילד חצוף!"
ירון: "המוח שלך מוזנח."
אורנה: "בוא לבירור אצל המנהלת."
ירון: "עזבי מנהלת, שלחי אותי הביתה. אין לי כוונה ללמוד אצל מורה שנותנת לי להרגיש מטומטם. את מזלזלת בי ופוגעת בי מול כל הכיתה, ולכן אני לא אגיע יותר לשיעורים שלך."
אורנה מתחילה לבכות… [וכל הכיתה צוחקת עליה]

צלצול לסוף היום.

"גם אהוד ברצים" - עדן


בשלוש התמונות האלו רואים את אהוד (העיוור) והמדריך שלו בונים לעוזי המורה לספורט מטוס מלגו.


בתמונה הזו רואים את אהוד נותן לעוזי המורה לספורט את המטוס שהוא בנה.



IMG_2895.JPG

מתנה לחנוכה / דורית אורגד - רז





"הייתי מסתכלת בעיניים כלות בחברותי הנוגסות במאפה המלבין מאבקת סוכר והממולא ריבה מתוקה, ומתמלאת ציפייה לערב החג."

מתנה לחנוכה / דורית אורגד - שאלות לדמויות - כתב: רז

6 שאלות שהייתי רוצה לשאול את הילדה:
  1. האם זה קשה להיות ענייה?
  2. למה אמא שלך לא עובדת?
  3. האם זה היה קשה לחיות בלי חשמל?
  4. האם את לומדת בבית ספר?
  5. למה את חושבת שאבא שלך הביא את האוכל לאדון בלומנטל?
  6. האם את אוהבת את חג החנוכה?
6 שאלות שהייתי רוצה לשאול את האבא:
  1. למה לא לקחת כסף מהמטופלים שלך?
  2. מאיזה מדינה באתה חי?
  3. כמה קשה היה לחיות בתנאים האלה?
  4. האם אתה אוהב לעזור לאדון בלומנטל?
  5. האם חבריכם למושבה עזרו לכם כמו שעזרת לאדון בלומנטל?
  6. האם אתה אוהב את חג החנוכה?

חידון - 15 שאלות נכון לא נכון על הספר מסמר הערב\ דורית אורגד - הכינה: מיקה

הספר מספר על ילדים שיש להם בעיות חברתיות.

הספר מספר על ילדים מקובלים שכולם מעריצים אותם.

הספר מסביר לילדים איך לתקן את הטעויות שלהם בחברה.

הסיפור יכול לקרות גם לילדים בחיים האמתיים.

גם בחיים הכל יכול להשתנות, כמו ילד מקובל וילד לא מקובל שהם מתחלפים. פתאום הילד הלא מקובל הופך למקובל והילד המקובל הופך לא מקובל.

הספר מעביר מוסר השכל מאוד מרכזי.

הסופרת דורית אורגד ניסתה ללמד את הילדים שיש ילדים שונים מהם.

כל ילד יכול לקרוא את הסיפור.

כל אחד יכול ללמוד משהו מהספר.

בסוף הספר אפשר להגיד שיש עוד ילדים שונים מאיתנו.

הספר מסביר לילדים רעים להישאר כך.

אורגד כתבה את הספר כדי שכולם יחשבו מה הם עושים רע שוישנו את התנהגותם.

דורית אורגד חשבה שזה ספר שיפתור בעיות שיש לילדים ביום יום.

היא העבירה מסר ברור שהילדים בארץ מתנהגים בצורה מכוערת ושהם צרכים לשנות את התנהגותם.

23.12.2014

סיכום נושא ספרותי- יצירותיה של דורית אורגד - כתבה: שירה

העבודה על דורית אורגד פתחה בפני דלתות חדשות לספרים חדשים.
במהלך העבודות קראתי שני ספרים, שלושה סיפורים והקשבתי לספר אחד שקראו בכיתה.
הספר המעניין ביותר שקראתי היה "לקום מחדש", ספר שפשוט התמוגגתי לקרוא בו. מהקריאה נוצר לי בדמיון מתח, ועצב, אני לא יכולתי להפסיק לקרוא בו. כל הזמן אמרתי לעצמי בראש שאני אקרא עוד פרק אחד אבל בסוף קראתי שלושה.
נהניתי מהקריאה בהמשכים כי קראנו את הספר פגע וברח שעניין אותי משום שהסוף לא היה צפוי.
בחרתי לקרוא את הספר לקום מחדש משום שלפניו קראתי את שרה גיבורת ניל"י ולי זה הזכיר את הספר הזה, אני אוהבת ספרי מלחמה.
לקחתי את לקום מחדש מהספרייה שבמושב שלי, הספרנית המליצה לי עליו.
את הספר השני קלקידן המורות בחרו לכל קבוצה, חברי לא המליצו לי על ספרים אבל אני המלצתי להם.
לפי דעתי אני לא קראתי מספיק ספרים יחסית למה שדורית אורגד כתבה.
אני מרוצה ממספר העבודות שעשיתי על דורית אורגד בגלל  שהמורה שלי מרוצה.
נהניתי בעבודה זו מהקריאה, הכתיבה, הפרסום בבלוג העבודה בקבוצה, ומהצילומים.
הכי קשה היה לזכור את פעולות העבודה בצוות והלחץ מתי אני אצטרך להגיש את העבודות.


סוף אחר לסיפור "מתנה לחנוכה" - כתבה: שירה

כשהגעתי הביתה כל המשפחה אכלה ושתתה ואז הגיע זמן המתנות. לאחותי הקטנה קנו בובה, לאחי הקטן קנו מכונית צעצוע, ולי קנו צמיד עם עיניים למזל. סבא אמר שהצמיד ישמור עלי נגד העין הרע. אמרתי "תודה" בשקט ובלבי הייתי מאושרת.
למחרת כשקמתי היה חופש חנוכה ואני לבשתי את הצמיד ויצאתי לטייל עם חברות, עשינו פיקניק. אכלנו ביצים, גבינות, לחם ולקינוח סופגנייה.
כשחזרתי הביתה גיליתי שהצמיד נאבד. הייתי כל כך עצובה והחלטתי שאני יוצאת לחפש אותו, עם אחי הקטן נועם.
חזרנו על צעדי, הלכנו למקום של הפיקניק, בדקנו בכל פתח ביוב שברחוב.
חזרנו הביתה בערב, הייתי ממש עייפה ועצובה.
אחותי הקטנה רצתה שנשחק בבובה החדשה שלה אך היה לי מצב רוח כעוס.
אמא שלי שאלה אותי "מה קרה?" עניתי "נאבד לי הצמיד".
אמא אמרה "חיפשת אותו במקום של הפיקניק?"
"כן, אני חיפשתי אותו שם".
"אולי אחת החברות שלך בטעות לקחה אותו?" שאלה אמא.
"לא נראה לי, טוב תודה בכל זאת".
הלכתי לחדר והבנות הזמינו אותי לקניון. בקניון הסתובבנו, אכלנו, כולם צחקו אבל אני הייתי עצובה.
קרן שאלה אותי "למה את עצובה?"
"הצמיד שלי נאבד".
"אה, היום ראיתי אותו אצל מעיין" אמרה בלחש, "תשאלי אותה".
זה נראה לי הגיוני משום שמעיין אהבה את הצמיד וביקשה שאני אקנה לה כזה.
כשחזרנו שאלתי את מעיין אם היא לקחה לי את הצמיד, היא אמרה שלא, אבל אמרה: "נתת לי למדוד אותו אתמול ושחכת אותו בפיקניק. לקחתי אותו כדי להחזיר לך, הוא אצלי, אם בא לך לעבור".

הלכתי למעיין והבאתי את צמיד המזל שלי לידי.